fbpx

תרופות וטיפולים

ישנם סוגים שונים של טיפולים ותרופות שמיועדים לצמצום הסיכוי ללקות בשבץ מוחי ראשוני או שניוני.
להלן דוגמאות לטיפולים המיועדים למניעת היווצרות קרישי דם ולהפחתת הסיכון לשבץ.

1. טיפולים נוגדי צימות-טסיות, ונוגדי קרישה ("מדללי דם")

מסייעים לצמצם את הסיכון לשבץ מוחי על-ידי מניעת התהוות קרישים במחזור הדם שעלולים לסתום כלי דם במוח. כחלק מתוכנית הטיפול, הרופא/ה י/תתייחס לגורמים אחרים שעשויים להשפיע על הטיפול ותוצאותיו, כגון: יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם (כולסטרול גבוה), סוכרת, עודף משקל, חוסר פעילות גופנית, עישון ועוד. הטיפול מתואם אישית לכל חולה וחולה.

טיפול נכון בפרפור פרוזדורים בשילוב עם טיפול בנוגדי קרישה מפחית את הסיכון לאירוע מוחי ב-70%.

יש מגוון של תרופות נוגדות קרישה, המחולקות למספר קבוצות:

נוגדי ויטמין-K  (לדוגמא: קומדין)

תרופה זו פועלת כמדללת דם באמצעות עיכוב גורמי קרישה בגוף. יש לבצע בדיקות דם קבועות כדי לוודא כי התרופה פועלת ושהמינון מתאים. המינון המתאים נקבע על ידי בדיקות דם שבודקות  סמן הנקרא INR שאמור להיות בטווח 2.0-3.0.

תכשירים מעכבים ישירים של תרומבין (לדוגמא: דביגטראן – פרדקסה)

במערכת קרישת הדם בגוף יש אנזים הנקרא תרומבין. הגוף מייצר תרומבין ומשתמש בו כדי לעורר היווצרות קרישים. תרופות מסוג זה מעכבות יצירת תרומבין ובכך מונעות היווצרות קרישי דם. תרופה זו אינה מצריכה ניטור כמו קומדין. יש לבצע הערכת תפקודי כליה לפני תחילת הטיפול בתרופה. התרופה כמעט שאינה מושפעת ממזון.

תכשירים מעכבי פקטור Xa (לדוגמא: ריברוקסבאן – קסרלטו, אפיקסבאן- אלקוויס)

במערכת קרישת הדם בגוף יש חלבון קרישה פקטור Xa. תרופות אלו מעכבות את יצירת החלבון ומונעות היווצרות קרישי דם. גם בתרופות אלו אין צורך בניטור שגרתי.

מאחר שתופעת הלוואי המרכזית של מדללי דם ונוגדי קרישה הם דימומים פנימיים בגוף, על נפגעי שבץ מוחי להתייחס לכל סימן שעשוי להעיד על דימומים ולפנות במקרה הצורך לטיפול רפואי מידי. סימני דימום כוללים: דימום בשתן ובצואה, קיא מדמם, דימום ויסתי חריף, כאב בטן או כאב ראש עז, דימום לא מוסבר מהחניכיים והאף, וכן סימן חבלה לא מוסבר או נקודות סגולות על העור המעידות על שטף דם פנימי.

מומלץ לקרוא את הטיפים לנוטלי תרופות נוגדי קרישה:

  • הימנעו מנפילות: וודאו שהמדרגות והרצפה אינם עמוסים בחפצים מיותרים בהם אתם עשויים להיתקל, ונגבו שטחים רטובים מיד כדי למנוע החלקה.
  • במקרה של נפילה או מכה בראש: יש להתקשר מיד לרופא או למוקד רפואי מכיוון שקיים חשש לדימום פנימי ללא סימנים חיצוניים. עדכנו שאתם לוקחים נוגדי קרישה.
  • לפני כל טיפול אצל רופא שיניים או שיננית, הקפידו לציין שאתם לוקחים נוגדי קרישה.
  • רצוי להשתמש במברשת שיניים רכה וחוט דנטלי בציפוי שעווה. כמו-כן, לא להשתמש בקיסמי שיניים.
  • הקדישו תשומת לב רבה בעת שימוש בסכינים, מספריים או כל חפץ חד אחר.
  • כשאתם עובדים בגינה או משתמשים בחפצים חדים, הקפידו להשתמש בכפפות.

2. סטטינים  

הינה קבוצת התרופות העיקרית המשמשת להורדת כולסטרול גבוה ולהפחתת הסיכון להתהוות טרשת עורקים (חסימות של כלי דם). לפי ההנחיות הבינלאומיות לאחר שבץ מוחי איסכמי יש לנטול סטטינים לפי הוראת הרופא/ה. מטרת הטיפול בסטטינים היא להוריד את רמת הכולסטרול המצרפי מתחת ל-200 מ"ג לדציליטר, ואת רמת הכולסטרול הרע (LDL) ל-70 מ"ג לדציליטר.

3. תרופות להורדת לחץ דם

קיימות קבוצות תרופות רבות שתפקידן להוריד לחץ דם. לכל מטופל עם יתר לחץ דם מתאימים טיפול אישי ובהתאם להוראות הרופא. המטרה להגיע לערכים של 120-130 / 70-80.

4. תרופות לטיפול בדיכאון

לעתים יש צורך בטיפול תרופתי כנגד דיכאון, בייחוד בתרופות מקבוצת SSRI –אולם הן אינן ניתנות באופן שגרתי או מניעתי .

צריך להקפיד על נטילת התרופות בהתאם להוראות הרופא/ה. בכל מקרה אין להפסיק את הטיפול בפתאומיות, שכן בתרופות מסוימות הדבר עלול לגרום להחמרה במצב. לכן, לפני שמפסיקים יש להיוועץ ברופא/ה.

טיפולים משקמים בשלב הכרוני

טיפולים בספסטיות (לדוגמא דיספורט ובוטוקוס)

טיפול בוטלינום טוקסין מיועד לסובלים מספסטיות (התכווצות חזקה וקבועה של השריר) בגפה העליונה בקרב חולי שבץ מוחי. מדובר בטיפול יעיל ומשמעותי לחולי שבץ מוחי שנותרו עם פגיעה ביכולת התנועה והתפקוד של הגפה העליונה, הגורמת להם להיות תלויים בזולת כמו במטפלים או בבני משפחה.

הבוטלוניום טוקסין מוזרק לשריר וחודר לתוך סיבי העצב ובכך מסייע בחסימת שחרור האצטיל כולין (חומר כימי המעורב בהתכווצות השריר ובהפרעות תנועה). חסימה זו מקלה משמעותית על התכווצות השריר והכאב המלווה אותה. הפעולה מתבצעת על-ידי רופאים מומחים ומנוסים בתחום. משך ההשפעה הממוצע הוא כשלושה חודשים, ולכן בדרך כלל יש צורך לחזור על הטיפול בהתאם להמלצת הרופא/ה המטפל/ת. יש צורך בפעילות פיזיותרפיה בגפה עם קבלת הזריקה כדי למקסם את יעילות הטיפול.

תכשיר להפחתת התקפי בכי וצחוק (לדוגמה, נודסקה)

במקרים מסוימים ולא שכיחים קיימים לאחר שבץ מוח תסמינים של התפרצות בלתי-נשלטת של צחוק ובכי בצורה פתאומית ותכופה שאינה תואמת למצב. חולים הסובלים מתופעה זו פורצים בבכי או צחוק ללא כל גירוי חיצוני או סיבה נראית לעין, ולעתים חווים עוגמת נפש קשה עקב חוסר היכולת לשלוט על הרגש המופגן בציבור. הטיפולים כנגד התופעה נעשים באמצעות נוגדי דיכאון (SSRI) או באמצעות תרופות כדוגמת נודקסא הניתנת בקפסולה דרך הפה, פעמיים ביום (במרווח של 12 שעות). חובה להיוועץ ברופא/ה לפני נטילת התרופה.

טיפול במחלות נלוות לשבץ מוחי

אפילפסיה

אפילפסיה (כפיון) היא הפרעה בהעברת האותות החשמליים במוח ומתבטאת לרוב בהתקפי פרכוסים. שבץ מוחי מהווה את הסיבה השכיחה ביותר להתקפי אפילפסיה באוכלוסייה המבוגרת, ולפי מחקרים, 5% עד 10% מהחולים לאחר שבץ יסבלו מפרכוסים אפילפטיים כסיבוך מאוחר של האירוע המוחי.

שיעור הסיבוך המאוחר של התקפים אפילפטיים בקרב נפגעי שבץ הינו גבוה, בעיקר לאחר שבץ מוחי המורגי (דימומי) שפגע באזורים נרחבים במוח, או שבץ שמערב את קליפת המוח. פרכוסים עשויים להופיע כבר בשבועיים הראשונים לאחר השבץ ואז יוגדרו 'פרכוסים מוקדמים'. כמו-כן עלולים להתפתח פרכוסים מספר שבועות וחודשים לאחר אירוע השבץ, והם קרויים 'פרכוסים מאוחרים'. אלו מעלים את הסיכון לפתח אפילפסיה כרונית. התאמת טיפול תרופתי הינה אישית וניתנת על-ידי רופא/ה בהתאם לצורך.

דמנציה

דמנציה (שטיון) מתבטאת בפגיעה בזיכרון וביכולות קוגניטיביות נוספות, ומהווה מצב שכיח באוכלוסייה המבוגרת. אחת הסיבות המרכזיות לדמנציה היא פגיעה בכלי הדם המוחיים, בין השאר על רקע שבץ מוחי. פגיעה זו קרויה 'שיטיון וסקולארי'. שטיון וסקולארי מופיע במקרים רבים לאחר מספר אירועי שבץ מוחי, שחלקם עשויים להיות שקטים וללא תסמינים, ולעתים מופיעה כסיבוך מאוחר של אירוע מוחי מתועד.

בהבדל מאלצהיימר, ההידרדרות הקוגניטיבית שמלווה שיטיון וסקולארי מתרחשת לרוב בדפוס הדרגתי ולא בדפוס לינארי, כלומר לא בהידרדרות קבועה אלא כזו המאופיינת בתקופות קשות וקלות יותר. ברוב המקרים הירידה בזיכרון בשיטיון וסקולארי לאחר שבץ מוחי מלווה בפגיעה בתפקודים קוגניטיביים נוספים, כגון: שפה ו/או תפקודים מנהליים.

נכון להיום לא קיים טיפול תרופתי או טכנולוגי כנגד שטיון וסקולארי. הטיפול כיום ניתן בעיקר לאיזון גורמי סיכון – למניעת היווצרות או הידרדרות הקוגניטיבית, לרבות אימוץ אורח חיים בריא וטיפול תרופתי בגורמי סיכון של מחלות יתר לחץ דם כגון סוכרת.

דילוג לתוכן