מי ישמע את קולם של נפגעי שבץ מוחי – מכתב תגובה לדוח מבקר המדינה

מאת: פנינה רוזנצוייג, מנכ"לית עמותת נאמן, נפגעי אירוע מוחי

אם מישהו מיקיריך יארע, באמצע לילה, שבץ מוחי, והוא ישכב בבית החולים חסר אונים, ללא יכולת לדבר או ללכת, ונציג קופת החולים יאמר שאין לו פוטנציאל שיקומי ולכן ישלח לביה"ח סיעודי ללא שיקום, או לקהילה – מושג נפלא שאין מאחוריו כמעט ולא כלום – מה תעשה? כנראה כלום.

משה, המתגורר ברמת הגולן היה בן 59 כשלקה בשבץ מוחי מוחי ונשלח למחלקה הגריאטרית בביה"ח פוריה, הטיפול השיקומי היה חלקי בלבד. כעבור 4 שנים עבר משה שבץ מוחי שני. הפעם, למוד ניסיון, עשה ככל יכולתו להגיע לביה"ח שיקומי. אך ללא הועיל. נציגי הקופה סרבו להעבירו. בעקבות לחץ של עמותת נאמן הועבר לשיקום בבית לוינשטיין. אשתו נאלצה לכתת רגליה בין ידידים הגרים בקרבת ביה"ח למשך מספר חודשים כדי לסעוד אותו בתקופה זו.

אבל כמה אנשים באמת מכירים מישהו שיעזור להם להבין את נפלאות המערכת הביורוקרטית של משרד הבריאות וקופות החולים ולשנות החלטה של "אי פוטנציאל שיקומי" ולמצות את הזכות לשיקום? לא הרבה!

לקו התמיכה של נאמן מגיעות מאות פניות של חולים ובני משפחותיהם העומדים העומדות בפני שוקת שבורה בעקבות הטראומה של הפיכת יקירם לנכה ומוגבל ועל העומס הרגשי והכלכלי המוטל, בשל כך, על בני המשפחה האמורים לסעוד את יקיריהם בתקופה קשה זו.

מדו"ח מבקר המדינה עולה תמונה שצריכה להטריד כל אזרח. תמונה של מחסור בנהלים ומיטות ושל הזנחה נוראית של חולים ונכים הזקוקים לשיקום. החלק העצוב והקשה הוא הידיעה כי התמונה מוכרת עד לזרא. היא מונחת על שולחן משרד הבריאות וכל העוסקים במלאכת השיקום במשרד הבריאות וקופות החולים, מקבלי ההחלטות והמטפלים הרבים, מכירים אותה כמו את כף ידם. היא עולה בדו"ח הוועדה הבין משרדית של משרדי הבריאות והרווחה שנערך על פי דרישת עמותת נאמן, כבר בשנת 2009, וגם אז היא לא היתה הפתעת השנה.

ב-2009 הוציא משרד הבריאות חוזר מינהל רפואה אשר אמור היה להסדיר חלק מן הבעיות. פעמים רבות התרעתי כי אם מסקנות הדו"ח אינן מיושמות אין הדו"ח שווה את הנייר שעליו הוא נכתב. הנושא עלה בשיחות שערכו נציגי קואלציית ארגוני החולים עם פרופ' רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות וצוות משרדו. הובטח טיפול בנושא. אך אל אף הרצון הטוב שהובע, נותרו הדברים בחלל האוויר.

עם זאת, את האצבע המאשימה יש להפנות גם למשרד האוצר ולראש הממשלה. במדינה שבה מחלקים את התקציבים רק למי שיודע לצעוק בקול החזק ביותר, אין סיכוי שיישמע קולם של נפגעי אירוע מוחי. במדינה שבה אין שר ש"מתנדב" להיות שר בריאות, לא יהיו לעולם די תקציבים לשיקום. ובלי תקציבים ראויים אין למשרד הבריאות את הכלים לעשות שינוי אמתי.

יזכור כל אזרח ואזרח במדינת ישראל, כי על פי נתוני העלייה בתוחלת החיים והירידה בהשקעת תקציבים בשיקום, החולה הבא שישלח ללא שיקום למוסד סיעודי, או לביתו ללא כל יכולת לנהל את חייו בכבוד יכול להיות אחד מיקיריו או הוא עצמו.

ועל מניעת המחלה הארורה לא נאמר דבר!

אני קוראת לממשלת ישראל להעלות את נושא השיקום ומניעת השבץ המוחי על סדר היום הציבורי ולהפנות באופן מידי תקציבים להביא לפתרון הבעיה.

אנו בנאמן נלחמים למענכם כדי שנוכל למנוע את השבץ המוחי. אנו נלחמים למען יכיר כל אחד ואחד את סימניו המוקדמים של השבץ המוחי, כך והיה ויחוש בהם, יגיע במהירות לבית החולים, בפרק הזמן שבו ניתן יהיה עדיין לטפל ולהפחית את נזקיו. כל תרומה שלכם תסייע לנו במגוון פעילויות בהן. לתרומה לחצו:http://neeman.org.il/?page_id=26

כתבו תגובה

*

captcha *